<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' שליחות פ"א</h1>
<h2>דף לא:</h2>
הלוקח כלים מבית האומן לשגרן לבית חמיו ואמר לו, אם מקבלין אותן ממני אני נותן לך דמיהן ואם לאו אתן לך שכרך מעט, ונאנסו בהליכה חייב לשלם, ואם נאנסו בחזרה פטור, פרש"י, דכיון דקיצי דמיהן והרי הן בחזקת לקוחין עד שיוודע שאינן לקוחין. אבל בחזרה פטורין מן האונס וחייב בגניבה ואבידה, מפני שהוא נושא שכר גם בחזרה, דהואיל ונתפאר בהן ונהנה, מהנה בזאת גם בחזרה הוי שומר שכר. נטלן על מנת למוכרן לאחרים ואמר, אם ימכרו במקום פלוני או עד זמן פלוני אתן לך כך וכך דמים ואם לא ימכרו אחזירם לך, ונאנסו בין בהליכה בין בחזרה חייב לשלם.
הסרסור שליח הוא אלא שהוא נוטל שכר על שליחותו, לפיכך אם שינה על דעת הבעלים משלם מה שהפסיד. כיצד, נתן ראובן חפץ לשמעון הסרסור ואמר לו, מכור לי זה ואל תמכור בפחות ממאה, והלך ומכרו בחמשים משלם חמשים. (במאתים) [מביתו]. מכרו במאתים, הכל [לראובן]. וכן כל כיוצא בזה. ראובן אמר, במאה מסרתי לך, והסרסור אומר, בחמשים אמר לי וכן מכרתיו בחמשים, נשבע הסרסור שבועת התורה, שהרי הודה מקצת, ואם כבר נתן לו החמשים נשבע היסת שעשה שליחותו וזכה בו הלוקח. ואם ידע [הלוקח שחפץ זה של ראובן הוא ושזה המוכר סרסור הוא יחזיר החפץ לבעליו ויחרים על] מי שנתן לו רשות למכור בחמשים או שרצה וחזר בו אחר שקניתי. כל סרסור שהודיע ללוקח שהחפץ או הקרקע זו של ראובן הן ואחר שקנה הלוקח אמר, איני רוצה למכור בדמים אלו מחזיר הלוקח, שהרי לא פסק לו דמיו ואמר לו, מכור לי בכך וכך. וכל סרסור שאבד החפץ או נגנב או נשבר חייב לשלם, מפני שהוא שומר שכר.
<h2>דף פח:</h2>
עושה אדם שליח, איש או אשה ואפילו אשת איש, ועבד ושפחה, הואיל והן בני דעת וישנן במקצת מצות נעשו שלוחין במשא ומתן. אבל שאינן בני דעת, והן חרש, שוטה, קטן או קטנה, אין נעשין שלוחין ולא עושין שליח. לפיכך השולח בנו קטן אצל חנווני ומדד לו באיסר שמן ונתן לו האיסר ואבד השמן והאיסר, החנווני חייב לשלם, שלא שלחו אלא להודיעו ולא היה לו לשלח אלא עם בן דעת. וכן כל כזה. ואם פירש ואמר, שלח לי עם הקטן, פטור.
